על הספר

הערב יוקדש להצגת מארג שפות גוף לשם הכלת הגוף בחדר הטיפול, בחיי המטופל ובחיי המטפל.
מארג שפות גוף הוא מושג שד”ר ירום מציעה בספרה כמכלול של נקודות מבט אפשריות על תופעות גופניות המבטאות מצוקות נפשיות. הבנת איתותי הגוף מאפשרת פיענוח חסרים, תשוקות, חרדות ויחסים. הספר בא לצייד אותנו בכלי מרכזי להתבוננות בהיבטים גופניים ובעצמנו – תוך קבלת בעלות עליהם, כאספקטים של המטפלים ושל המטופלים.

קבלת עובדת הנוכחות הגופנית בטיפול תקל על הסרת מבוכה ויצירת תחושת אמינות.
נוכחותה של שפה להיבטי המיניות תבטיח שפן משמעותי בחייהם של אנשים בכל הגילים, שחשוב לחוש נינוחים בהתייחסות אליהם – יענה בחדר הטיפול.
המתדיינים ושמות ההרצאות:
• ד”ר ניצה ירום – “דיאלוגים טיפוליים מתוך מארג שפות הגוף”
• גב’ ציפי רולניק – “השד, הפאלוס והמטפל שביניהם – דוגמה קלינית בעקבות ״שפות הגוף״
• ד”ר יפתח בירן – “מארג שפות הגוף – מחשבות נוירופסיכואנליטיות עם דגש על ״שפת הגוף הבין – סובייקטיבי״
• ד”ר רבקה דוידוביץ-אפשטיין מנחה ויושבת ראש האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.

ראה תמונות

הינכם מוזמנים להרצאת המשך של ד”ר ניצה ירום, מחברת הספר ‘סיפורי גוף’ במסגרת סדרת “מפגשים בין השורות” בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי” . לאור הצלחת הרצאתה הקודמת ועל פי בקשת הקהל – יורחב הדיון בנושא זה.
הרצאת ההמשך עומדת בפני עצמה – כך שמוזמנים גם אלו שלא נכחו בהרצאה הקודמת.

הגוף במרחב הטיפולי: עידכונה של הטכניקה הטיפולית
המרחב של חדר הטיפולים מכיל שני סובייקטים. זוהי נוכחות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לחוות, לחוש ולהכיר באופן מובנה אספקטים גופניים של מטופלים.
בהרצאתי אציג מספר מאפיינים של יכולת כילול זו. אראה כיצד התעניינותו של המטפל בתופעות מובחנות בגופו של המטופל ובגופו שלו תיתרם על ידי אימוץ בד-בבד של 3 נקודות מבט פסיכואנליטיות: היצרית, הקשרית והבינסוביקטיבית, ועל ידי התאמתם של העקרונות הטיפוליים-האנליטיים הבסיסיים: התייחסות לגופני כביטוי העצמי או כהתנגדות, כחלק מתהליך ההעברה, וכמזין את ההעברה הנגדית ואת היכולת לפרש (כאשר ננוע בין הקונקרטי למטפורי).
משמע – נרחיב את האימון השגור כיום ברישומיהם של הקשרים הראשוניים בגוף ובפנייה אליו בעת מצוקה (דרך מקדוגל, אנזייה, טסטין, אוגדן, ביון ואחרים) לגלויים מיניים, ונמצה את הבנת הנוכחות הגופנית במרחב שבתוכו 2 סובייקטים – מה שמאפשר לנו כמטפלים להתייחס למבוכה

הגופנית, לתופעות גופניות-תחושתיות שונות אצלנו ואצל המטופל
(השמנה, הרדמות, גועל), מתוך הדהוד רפלקטיבי כאל מאגר חוויות משותף, בר חקירה, ולא דווקא מעליב או מביך.
ניראה שניתן להתאים את הטכניקה הטיפולית-אנליטית לכילול הגוף-נפש, בעיקר על ידי הרחבת מודעות המטפל לגופניות בכלל ולגופו בפרט, כחלק חשוב בהעברה הנגדית, המשליך על היבטים טכניים אחרים. האימון בהתייחסות לגופנו, לדוגמא – לפנים, לגוף, ולחזה הניגלים והנחווים, כחלק מן האני הנפשי-גופני-מיני הנשי או הגברי שלנו, יאפשר מרחב לחוויה ולחקירה.
אחדים מביטויי הגופניות ההדדיים השונים ואת הדגשי הטכניקה המתבקשת אציג ואדגים בהרצאתי.

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב הפקולטה למדעי הבריאות – ביה”ס ללימודי המשך ברפואה – התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה
יחד עם הפורום הישראלי לנוירופסיכואנליזה ויחד עם האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
שמחים להזמינכם ליום עיון בנושא: “מי צריך נוירו פסיכואנליזה?”
אשר יתקיים ביום ג’ ה- 11.1.11
במרכז הרפואי סורוקה באר-שבע

על הספר
פרק המבוא מתוך הספר: “שבירה ותיקון- מודל חסידי לפסיכולוגיה קלינית”. נשלח לאתר האיגוד לפסיכותרפיה ע”י המחבר באישור הוצאת “מס”.
בכל הדורות, בכל התרבויות, אנשים רבים חשו שהם שרויים במצוקה, שחייהם אינם מספקים, שהם אינם מאושרים, אינם מממשים את תפיסתם לגבי חיים ראויים
וטובים. לפחות לחלק מאותן מצוקות מקור פנימי ולא חיצוני: לא עולם עוין עומד מול האדם, אלא שהוא עצמו מחבל באושרו מסיבה כזו או אחרת. האדם עצמו מואס בכל טוב שבידו, נכנס למערכות יחסים שסופן ברור מראש, מתעקש על מאבקים שידוע לו היטב כי יינזק בהם. לעיתים הוא מוצף בתחושות מאמללות, שלא רצה בהן ולפי תחושתו לא הוא שיצרן, ובכל זאת ידוע לו שהן באות ממקור כלשהו בתוכו, ולא מהעולם הסובב.
מצוקות כאלו – תשוקות הרסניות, פחדים בלתי מוסברים, דיכאונות ומחשבות טורדניות –

נקראות ‘מצוקות נפשיות’. כל תרבות מוצאת לה את הדרך הראויה, מבחינתה, להתמודד עמן, ואת המומחה האמור לסייע לסובל מהן בהתמודדותו. יש דוגמאות רבות ל’מומחים’ כאלו: השמאנים של העידן העתיק, הגורואים וה’מוארים’ בעולם המזרחי, חלק מהפילוסופים של יוון. בעולם היהודי שימש הרב, לעיתים קרובות, בתפקיד זה, ובתקופה מאוחרת יותר היה זה תפקידם של המשגיח המוסרי או של הרבי החסידי. בעולם המערבי הוטלו התפקידים הללו על הכומר, ובעידן ההשכלה עבר התפקיד אל הרופא, ואחר כך אל הפסיכולוג.

אנו שמחים להזמינכם להמשך המפגשים המשותפים מחברים – קוראים המתקיימים בסמוך להוצאת גיליון חדש של “שיחות”, כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה –  במפגש הקרוב שיערך באוניברסיטת חיפה:
20:00 – תתקיים הרצאה ושיחה בנושא: “מסורות ומסרים בהכשרת מטפלים” , על אתגרי הכשרת פסיכותרפיסטים, יחסי מדריכים-מודרכים ועוד. מרצה ומשוחח: פרופ’ חנוך ירושלמי (ראש המכון ליעוץ וטיפול רגשי, המרכז הקליני הבין-תחומי, תוכנית לימודי פסיכותרפיה, והחוג לבריאות נפש קהילתית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אונ’ חיפה) בעקבות מאמרו האחרון ב”שיחות”: “מסורות ומסרים בהכשרת מטפלים” (‘שיחות’ כ”ד [3] יוני 2010). יתקיים דיון עם הקהל –  מנחה : ד”ר רבקה יהב (יו” ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, אונ’ חיפה)
בהרצאה ידונו: “מסרים גלויים וסמויים המועברים ממדריכים למודרכים. מדובר באותם ערכים הגורמים בעקיפין להארכת משך ההכשרה המקצועית ולשימור מבני בתוך התחום המקצועי ולבלימת יצירתיות ועצמאות של מודרכים”.
אנו מקווים כי הידברות חיה בין הכותבים לקוראים תעשיר את כולנו כמטפלים נא להרשם מראש, מספר המקומות מוגבל.

מתוך הדיון המקוון על תורת יונג בהנחיית נתי פרי.

אריך נוימן כותב את ספרו “פסיכולוגיית-המעמקים ומוסר חדש” לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא מנסה להבין את בעיית הרוע בעולם בעקבות המלחמה והשואה ומציין שלמרות שהמדע והטכניקה מציגים את יכולתה של התודעה לנצח את הטבע הפיזי, הרי כוחה של התודעה להשתלט על הטבע הנפשי הוא דל . נוימן טוען שהאכזריות הרבה שהתגלתה במלחמה ובשואה הינה ביטוי להתפרצות קולקטיבית של הרע שבאדם ורואה בכך כישלון של המוסר האנושי המכונה על ידו “מוסר ישן”, שעומד חסר אונים ומתקשה לשלוט ברוע. הוא רואה בניטשה וביונג כמבשרי המוסר החדש ומנסה להגדיר את אפיוניו של מוסר זה לעומת המוסר הישן.

ב. התנועה האנושית היא הביטוי החיצוני של תפקודי העצמי
“האורגניזם מחבר ומספר סיפורים במולטימידיה”
אוליבר זקס
גוף, תנועה, רגשות ותפיסה הם מערכת אינטראקטיבית אחת – מערכת העצמי. כל הפרדה ביניהם היא הפרדה ברמת ההמשגה ולצורך הדיון, אך אסור שתטעה אותנו לחשוב שיש כיסוי להמשגה כזאת בחוויה הסובייקטיבית. בקליפת המוח (הקורטקס) יש שזירה מבנית והתפתחותית בין המערכת החושית, המערכת הרגשית, המערכת המוטורית, ומרכזי התפיסה והקוגניציה.
ב’ בראון, שהייתה שותפה לפיתוח הביסוס המדעי של המשוב הביולוגי, כותבת בספרה:
“כל כך הורגלנו בחינוכנו להתייחס לעולם החיצוני, עד כי אנחנו מתייחסים אל השרירים רק מצד תרומתם לעיסוקים היום-יומיים בהישרדות נפשית וחברתית. (אך) יש סיבות רבות להאמין, שחוויות השרירים עשויות לקחת את הנפש לאופקים, שטרם נחקרו. מחוזות שבהם הגוף והנפש יכולים להתאחד במציאת הבנה טובה יותר של העצמי” (תרגום שלי, יש”ל).
בספר זה, המושג “תנועה” או “תנועתיות” מציין את סך כל הפעולות והמצבים הגופניים המהווים – במודע או שלא במודע – חלק בלתי נפרד של כל חוויה רגשית ושל כל התנהגות חיצונית. במשמעות הרחבה הזאת, כל “תנועה” מכילה, בו זמנית, רמות שונות והבטים שונים. ההפרדה בין הרמות וההבטים היא לצורך ההבהרה בלבד. במציאות הם שזורים אלה באלה למקשה פסיכו-פיסית אחת.

הרצאה שניתנה ביום העיון של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה: “כשהחוץ נכנס פנימה – המתחים הביטחוניים, הפערים הכלכליים והמורכבויות התרבותיות-חברתיות- כיצד הם משפיעים על המפגש הטיפולי” , כפר המכביה, 30.4.2010

בראשית דברי אני מבקש לברך את הועד החדש של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה ולהודות לחברי הוועד ובמיוחד לדניאלה כהן על הזמנתי להרצות בפניכם ביום העיון בנושא שמעסיק אותי מאוד.
אפתח בסיפור אישי: