על הספר
במוקד ספר זה ניצבת העין הפנימית, זו שמביטה פנימה אל תוך נפשנו, אך גם החוצה ופנימה (או אולי פנימה והחוצה?) אל תוך נפשו של הזולת. העין הפנימית מאפשרת אמפתיה, הבנה, מודעות לעצמי ולאחרים, התנהגות חברתית, אינטליגנציה רגשית וכישורים נוספים. היא מייחדת אותנו, בני האדם, מכל יצור חי אחר במידת מורכבותה ושכלולה, וכשהיא לוקה חלילה בעיוורון, כרוכות בו הפרעות קשות ביותר.
הספר – פרי שנים של ניסיון קליני, מחקר אמפירי והמשגה תאורטית – מציג גישה חדשה ועדכנית להבנה הפסיכולוגית של הילד, הבנה בסיסית המונחת ביסוד רבות מהתנהגויותינו ומחוויותינו כבני אדם.
מה הקשר בין כישורים אלה לבין הסתגלות טובה או פתולוגית? האם כישורים אלה מהווים גורם חוסן? האם הם מנבאים הצלחה חברתית, מקצועית, כלכלית, פוליטית או אחרת בהמשך החיים? כיצד אומדים כישורים אלה וכיצד ניתן להשפיע עליהם, לשכללם ולכיילם?
הכישורים הנחוצים לילד כדי להבין את טבעה הסובייקטיבי של החוויה האנושית מוגדרים מנקודת ראות המאחדת את דרך החשיבה הפסיכואנליטית, ההתפתחותית, הקוגניטיבית והנוירולוגית. באמצעות דוגמאות ותיאורי מקרים מוצגת מסגרת תאורטית חדשה ומקורית הנתמכת בממצאי מחקר עדכניים. הספר מציע דרכי אבחון וטיפול מעשיות למי שהתפתחותם תקינה ולאוכלוסיות קליניות ספציפיות (בעלי הפרעות קשב וריכוז, הפרעות התנהגות, הפרעות אישיות, הפרעות מטווח הסכיזופרניה ועוד), וכן הוא מציע שיפור בתהליכי ההכשרה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים.
“חיות מרגישות אולי לא פחות מאתנו, אולם הן נעדרות יכולת להתבונן בעצמן. הן חסרות אותה עין פנימית המאפשרת לנו להפוך את עצמנו למושא ההתבוננות שלנו ולהיות יצורים היודעים את עצמם”.

ד”ר אודי בונשטיין פסיכולוג קליני מומחה ומדריך ופסיכולוג רפואי מומחה, המורשה לעיסוק, למחקר ולהוראה מדעית של היפנוזה. מלבד עבודתו בקליניקה פרטית, הוא משמש כפסיכולוג הראשי בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, עובד ביחידה להדרכת הילד והמשפחה שבבית החולים ועומד בראש התכנית לפסיכותרפיה בצפת ומשלב בהצלחה בין עבודתו הקלינית לבין מחקר. ספרו החדש “היפנוזה – דרכה של הנפש ליצור את הגוף” (זוכה פרס בהט לספר העיון המקורי הטוב לשנת 2011) עתיד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה ו”ידיעות ספרים” בתחילת 2013 .

על הספר

חידת הילדות חושף בפנינו את מבוכי התפתחות רגשית, את חוויות הילדות המוקדמות ואת ” אוצרות הנפש” הטמונים בנו. הספר פותח צוהר לעצמנו פנימה, לתפישתנו הסובייקטיבית את המציאות ולמחוללי סערות רגשיות בנו כמו: קנאה, פרידה וחשש מהזר.
הספר מאפשר לנו כמבוגרים, כהורים וכאנשי מקצוע, נגישות טובה יותר לחידת הילדות החבויה בנו ובשותפינו לדרך- ילדים,בני זוג ומטופלים. התובנות החדשות עשויות לשפר את יכולתנו להשפיע על התפתחות הייחודיות, על הכישורים לאהוב, ליהנות ולגעת באושר, להיות יצירתיים ולחוות את הזוגיות כמעשה אמנות ביחד ובנפרד. חידת הילדות נכתב בעקבות הנחיית סמינר רב שנים בחוג לפסיכותרפיה בנושא התפתחות הרגשית של הילד. פרקי הספר שזורים בדוגמאות רבות מחיי היומיום, במובאות מהספרות היפה ובסיפורים מרגשים ממפגשים טיפוליים- דרכם ניתן להגיע ליתר הבנה של מקורות הסיפור האישי.

על הספרים
חלומות ומעשיות- שני תוצרים המלווים את האנושות מאז ראשית ימיה, זוכים בספרה של רוית ראופמן להתייחסויות המעלות תובנות חשובות ביחס לטבע האדם והחברה.
התייחסויות אלה קשורות באופן בו יוצק האדם את עולמו הפרטי אל תוך תבניות חברתיות וכלליות.
נושא הלא מודע החברתי נידון בספר שערכו ארל הופר וחיים וינברג, העוסק באופן בו תהליכים חברתיים משפיעים על עיצוב האישיות של הפרט ובהשפעה הלא מודעת שיש לחברה מסוימת על החברים בה.
באופן שהוא אולי אינו מקרי, עוסקים שני הספרים בדוגמאות דומות, כמו למשל האופן בו חלומות מאפשרים ניתוח והבנה של הלא מודע החברתי, כאשר מעבר לאסוציאציות הפרטיות של החולמים, הם נארגים לתוך מסגרת ייחודית המכונה “מטריצת החלום החברתי”.

מעשיות ידועות כגון “שלגיה” ו”סינדרלה” פועלות אף הן בתוך מארג מורכב זה. דוגמאות נוספות קשורות בלא מודע הישראלי, הכולל חרדות קיומיות שהן תוצאה של תנאי החיים הייחודיים הקשורים בהיסטוריה של העם. חרדות אלו נותנות אותותיהן בחלומות, ומשפיעות על ההתנהגות היומיומית של הישראלי במישור האישי, הציבורי והפוליטי.
בעולם של מאבקים בין עמים וקבוצות, נראה כי ז’אנר המעשייה העממית חסר הפשרות, בו מתעמתים הקטבים המנוגדים זה עם זה, עדיין שומר על רלוונטיות ומנהל יחסי גומלין עם הלא מודע האישי והחברתי.
הנכם מוזמנים לאירוע המפגיש בין שני הספרים בתוך הניסיון המתמיד לשפוך אור על תהליכים שהם ברובם אינם מודעים, אך בעלי השפעה מכרעת על עולמנו האישי והחברתי.
ד”ר רוית ראופמן פסיכולוגית קלינית מומחית, מרצה וחוקרת בחוג לספרות עברית והשואתית באוניברסיטת חיפה, מלמדת בתוכנית לביבליותרפיה.
ד”ר חיים וינברג, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי קבוצתי, הנשיא לשעבר של האגודה הישראלית להנחיה וטיפול קבוצתי ושל האגודה לפסיכותרפיה קבוצתית בצפון קליפורניה, מלמד בבית הספר המקצועי לפסיכולוגיה בסקרמנטו ועומד בראש תוכנית הדוקטורט עם דגש על טיפול קבוצתי.
בהנחיית: ד”ר דורית מעוז, חברת וועד

על הספר
זוהי אוטוביוגרפיה של משפחה אחת, על רקע של חיים בקבוץ דתי בשנות הארבעים-חמשים של המאה שעברה. על הורים חלוצים נלהבים, פליטי גרמניה. זה ספור על אנשים שכשלו כהורים, על היחסים הסבוכים בינם לבין הוריהם, והספור המשפחתי המסועף בגרמניה, שכל אחד מהם נשא איתו. זה ספור על אם שנאבקה להגשמת עצמה ואב שקרס, שמבלי דעת היו דף בספור החלוציות, על חזונה ושברונה. זה ספור חניכה כאוב של ילדה-נערה בחמש עשרה שנים ראשונות בקבוץ בקצה עמק בית שאן, על התפרקות המשפחה, ועל שנות ההתבגרות המסוכסכות אחרי היציאה מהקבוץ. כשהמבט החקרני שלה, מאפשר לה להבין סוף סוף מה שבאמת ארע. הפרק האחרון הוא תאור יחסים חדשים שמתפתחים בינה להוריה המזדקנים, שפותחים את סגור לבם בהיותם על סף המעבר האחרון. הטקסט משולב בחלומות וקטעי יומנים, צילומים ורישומים, וכן קטעי יומן של האם שהתגלו לאחר מותה.

ספרה של רות נצר מצטרף הצטרפות של כבוד לספרים המעמידים במרכזם את מערכת היחסים הטעונה, המשמעותית, וחובקת-הכל שבין בת לאביה ולאמה. מתוך אמפטיה וקרבת נפש שאינם מסתירים טינות ישנות, וקונפליקטים הממשיכים לרדוף לאחר מותם של ההורים, היא משרטטת ביד אמן את דמויותיהם של שני האנשים שהטביעו חותם בל ימחה על חייה.

על הספר
הספר מציע תיאור, הגדרה וייעוד של תפקודי הנפש המרכזיים – אלה המוכרים לכולנו מהחוויה הבלתי אמצעית ומשפת הדיבור: ‘תודעה’, ‘אני’, ‘רצון’, ‘תחושה’, ‘רגש’, ‘תשוקה’ ועוד.

המכלול כולו יוצר מעין מפה של הנפש, שאין לה תקדים בספרות הפסיכואנליטית והפסיכולוגית, מבחינת הדיוק, המובחנות והארגון שלה. בין היתר מגדירה המפה הנפשית מחדש את מקור הקשיים הנפשיים, את אופי השיבושים שהם גורמים, ואת כיווני הטיפול המתבקשים. כך למשל, הידע המצטבר של הפסיכואנליזה לא הצליח לסגור את הפער המשמעותי בין ההתנסויות הראשונות, החשובות כל כך, לבין העדר ידע מספק באשר לאופן שבו הן נרשמות בנפש האדם – ומאוחר נוכחות בחיי הנפש הבוגרים. כתוצאה מכך נשענת הפרקטיקה הטיפולית יותר על ניסיון מצטבר ואינטואיציה ופחות על ידע שמבוסס על תיאור והמשגה של הארגון הראשוני של נפש ושל הנפש בכלל. הידע הפסיכואנליטי גם לא מצליח לסגור את הפער הידוע שבין השפות התיאורטיות לבין השפה המדוברת בקליניקה (שהיא אותה שפה המדוברת מחוצה לה).

שבעה אנשים נפגשים בימי רביעי בערב בחדר ישיבות בקומה העשירית בבניין משרדים ברמת גן. אין להם דבר במשותף חוץ מהיותם הורים – הורים לא מספיק טובים כך נראה להם. הם מחפשים משהו, לא ברור מה. תשובות, עצה טובה, אולי גאולה.

הם הגיעו לקבוצת התמיכה של עלמה פרבר, פסיכולוגית שהתקשורת הגדירה כקוסמת שידועה בשיטות עבודה לא מקובלות. כמה מהם יתאהבו בה מיד, באחרים היא תעורר סלידה עמוקה ופחד. הטיפול הקבוצתי ישאב את כולם למערבולת רגשית, יאיר פינות חשוכות בילדותם, בקשריהם עם הוריהם, ברגשותיהם כלפי ילדיהם, וישאיר אותם חשופים. הם יתחילו לשאול את עצמם שאלות כואבות, ויגלו שהתשובות כואבות אפילו יותר.
איש לא יצא מסדרת המפגשים הללו אותו אדם שהיה כשנכנס, גם לא הפסיכולוגית.

ברביעי בערב בוראת יעל הדיה דמויות בלתי נשכחות, מפרקת אותן לגורמים, ומרכיבה אותן מחדש בחמלה גדולה.

זהו ספרה החמישי של הדיה, מחברת רבי-המכר שלושה סיפורי אהבה, תאונות ועדן. ספריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לצרפתית, להולנדית ולאיטלקית.
הדיההיא מתסריטאיות הסדרה המצליחה “בטיפול”.

אני, פרויקט מיתוג בוחן לעומק את אי־הנחת הקיומית המתמדת שמקננת בכל מי שחייו קשורים קשר בל־ינותק לרשת הגלובלית. קרלו שטרנגר מנתח את האובססיה לסולמות הדירוג, שהפכו מדד לערכו של כל דבר בעולם: חברות, מוצרים, מותגים ובסופו של דבר גם בני אדם. הפיכתם של האני למצרך ושל החיים לפרויקט מיתוג של העצמי, הותירו את תרבותנו עם שני מודלים מרכזיים ל”חיים הטובים” :הצלחה פיננסית וידוענות, שניהם בני–כימות ויחסיים מעצם טבעם.כתוצאה מכך, הערך העצמי ותחושת המשמעות הפכו לנזילים יותר מאי–פעם. שטרנגר מדגים כיצד תרבות העזרה–העצמית ורוחניות–הפופ אינה מציעה אלא נחמה מדומה להומו גלובליס. הוא קורא לנו לשוב לבחינה ביקורתית ומעמיקה של שאלות קיומיות בסיסיות ולתפיסה אקזיסטנציאלית של האינדיבידואליות החורגת מעבר לעצמי הממותג.
בספר אני, פרויקט מיתוג עושה שטרנגר שימוש בפרדיגמה שהתפתחה בעשור האחרון, הפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית הניסויית, וגם בניסיונו רב–השנים כפסיכואנליטיקאי אקזיסטנציאלי.

הוא נמנע מעצות אינסטנט בנוסח ספרי העזרה–עצמית, ובמקומן מציע לנו לשקול מחדש את המיתוסים של תרבות ה- just do it ליצור לעצמנו זהות המושתת על יסודות אינטלקטואליים וקיומיים יציבים יותר. פרופסור קרלו שטרנגר הוא ראש המגמה הקלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
הוא מכהן כחבר במכון לפסיכואנליזה אקזיסטנציאלית בציריך, שווייץ, בפאנל לחקר הטרור של הפדרציה העולמית למדענים ובמועצה המייעצת לקרן זיגמונד פרויד בווינה.
פירסם שישה ספרים, ביניהם אינדיבידואליות, הפרויקט הבלתי אפשרי והעצמי כפרויקט עיצוב, ומספר רב של מאמרים מדעיים.
הוא כותב בקביעות בגרדיאן הבריטי ובעיתון הארץ, שבו גם מתפרסם הבלוג האישי שלו .Strenger than Fiction ,

הפילוסוף הספרדי-אמריקאי ג’ורג’ סנטיאנה ( Santayana, 1863-1952) טבע בשנת 1905 את ביטוי” אלה שאינם יכולים לזכור את העבר נדונים לחיות אותו שוב”
(Those who cannot remember the past are condemned to repeat it).
ברוח זו מצאנו לנכון להוציא ספר זה שעוסק בתולדות הפסיכיאטריה בצורת תיאורים קצרים של אישים חשובים במקצוע זה ותרומתם לו.
בספר מתוארות 12 דמויות מההיסטוריה של הפסיכיאטריה. על אף שהבחירה בדמויות אלו נעשתה בצורה אקראית כמעט, הרי שתוך כדי כתיבתו של הספר מצאנו כי קיימים מוטיבים מרכזיים רבים המקשרים ביניהן מעבר לתקופה ולמקום. באמצעות קורות חייהם של גיבוריו, מתוארת בספר התגבשותה של הדיסציפלינה הקרויה פסיכיאטריה. וזאת במשך כשתי מאות שנים, מסוף המאה ה 18- ועד לשלהי המאה ה-20.
למיטב ידיעתנו, זו הפעם הראשונה שנכתב בשפה העברית ספר מקורי מסוג זה.
הספר נפתח בתיאור דמותם של אלה שניתן לכנותם “אבות הפסיכיאטריה”, והדמויות

השונות מוצגות בו בהתאם לסדר הכרונולוגי של חייהן ועל רקע תקופתן.
את מרבית הדמויות העסיקה השאלה בדבר מקומה של הפסיכיאטריה בתוך הרפואה .

שאלה זו היתה מלווה בוויכוח מתמיד בין הנטיות הביולוגיסטיות של אנשי המקצוע בהתאם לתקופה לבין הצד היותר הוליסטי שלו שהדוגלים בו שאפו כי לצד ההיבטים המדעיים תהיה למקצוע הפסיכיאטריה ולעוסקים בו גם גוון של חמלה והומניזם. שאלה זו ממשיכה להעסיק את אנשי המקצוע גם כיום.