על הספר
אחת לשבוע , בימי שלישי בין השעות עשר ושתים עשרה לפני הצהרים מתקיימת הצגה קלינית לסטודנטים לרפואה , באולם ההרצאות הגדול הנקרא על שם מייסד בית המרפא , פרופסור יקומפקוש . הסטודנטים יושבים בשורות בחצי גורן , הרופאים בשורה הראשונה . במרכז הזירה המוגבהת ניצב לו מנהל המוסד , פרופסור שטורמדרנג , הדומה כשתי טיפות מים לדון קישוט בציור של פיקאסו , ובונה עבור התלמידים את יסודות הרפואה הפסיכיאטרית . שטורמדרנג מתנשא לגובה רב . יציבתו מוטלת בספק . בהליכה הריהו מתנדנד , ולעולם אינו מתנהל בקו ישר. גופו הארוך והדקיק שט בתנועה בראונית לכל כיווני הרוח . כל ניסיון להתמקד בדמותו נידונה לכישלון , שהרי באותו רגע ממש הוא כבר מצוי במקום אחר . וכשם שאין לדעת בכל רגע נתון היכן בדיוק הוא נמצא בחלל , כך גם אין איש אינו יודע מה הוא חושב או מרגיש . הריהו כאותו צלופח החומק מבין הידיים .

הוא משדר אקסטרוברטיות , אך לעולם אין לדעת אם זהו שטורנדרנג האמיתי או ההצגה .
מהי הפסיכיאטריה בעיניו ? קשה לנחש . מכל מקום הבחירה בה כתחום התמחות לא נבעה מתוך משאת נפש . את הרפואה כמשלח יד לא הוא בחר, אלא הוריו. זו הייתה שאלה של כבוד המשפחה , ושטורמדרנג היה תמיד בצד של הכבוד . בכל מקרה לא היה לו שום רעיון מקורי אחר משלו . על ההתמחות היה עליו להחליט בכוחות עצמו . וכיוון ששטורנדרנג היה פלגמט על פי טבעו , בחר בעיסוק שיפריע ככל שפחות לשלוות נפשו . עבודה בישיבה בצל . כך הוא סבר משום מה … חדרו המרווח , שעל כתליו תלויים מאורות הפסיכיאטריה , מצויד בין השאר בכורסה מיוחדת לרגעי סיאסטה . בשעה אחת בצהרים בדיוק הוא נוהג לנעול את חדרו לשעת נמנום . הסיאסטה היא מרגעי השיא של יום עבודתו . איש אינו מהין להפריעו .
הספר יצא בהוצאת “גוונים”. הפרק נשלח באדיבות המחבר ובאישור ההוצאה.

הינכם מוזמנים להרצאת המשך של ד”ר ניצה ירום, מחברת הספר ‘סיפורי גוף’ במסגרת סדרת “מפגשים בין השורות” בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי” . לאור הצלחת הרצאתה הקודמת ועל פי בקשת הקהל – יורחב הדיון בנושא זה.
הרצאת ההמשך עומדת בפני עצמה – כך שמוזמנים גם אלו שלא נכחו בהרצאה הקודמת.

הגוף במרחב הטיפולי: עידכונה של הטכניקה הטיפולית
המרחב של חדר הטיפולים מכיל שני סובייקטים. זוהי נוכחות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לחוות, לחוש ולהכיר באופן מובנה אספקטים גופניים של מטופלים.
בהרצאתי אציג מספר מאפיינים של יכולת כילול זו. אראה כיצד התעניינותו של המטפל בתופעות מובחנות בגופו של המטופל ובגופו שלו תיתרם על ידי אימוץ בד-בבד של 3 נקודות מבט פסיכואנליטיות: היצרית, הקשרית והבינסוביקטיבית, ועל ידי התאמתם של העקרונות הטיפוליים-האנליטיים הבסיסיים: התייחסות לגופני כביטוי העצמי או כהתנגדות, כחלק מתהליך ההעברה, וכמזין את ההעברה הנגדית ואת היכולת לפרש (כאשר ננוע בין הקונקרטי למטפורי).
משמע – נרחיב את האימון השגור כיום ברישומיהם של הקשרים הראשוניים בגוף ובפנייה אליו בעת מצוקה (דרך מקדוגל, אנזייה, טסטין, אוגדן, ביון ואחרים) לגלויים מיניים, ונמצה את הבנת הנוכחות הגופנית במרחב שבתוכו 2 סובייקטים – מה שמאפשר לנו כמטפלים להתייחס למבוכה

הגופנית, לתופעות גופניות-תחושתיות שונות אצלנו ואצל המטופל
(השמנה, הרדמות, גועל), מתוך הדהוד רפלקטיבי כאל מאגר חוויות משותף, בר חקירה, ולא דווקא מעליב או מביך.
ניראה שניתן להתאים את הטכניקה הטיפולית-אנליטית לכילול הגוף-נפש, בעיקר על ידי הרחבת מודעות המטפל לגופניות בכלל ולגופו בפרט, כחלק חשוב בהעברה הנגדית, המשליך על היבטים טכניים אחרים. האימון בהתייחסות לגופנו, לדוגמא – לפנים, לגוף, ולחזה הניגלים והנחווים, כחלק מן האני הנפשי-גופני-מיני הנשי או הגברי שלנו, יאפשר מרחב לחוויה ולחקירה.
אחדים מביטויי הגופניות ההדדיים השונים ואת הדגשי הטכניקה המתבקשת אציג ואדגים בהרצאתי.

כל אחד מהנוכחים במרחב הטיפולי מביא עמו המון קולות פנימיים.
חלק מהקולות מצויים במאבק מתמשך זה עם זה, מאבק המעורר חרדות,
דיכאונות, התפרצויות זעם, מכאובי גוף, אכילת יתר, טורדנות מחשבתית ועוד.
בהרצאה אציג את הרעיון הטיפולי, בליווי דוגמאות, לפיו ניתן להתייחס לקולות
הפנימיים כאל קולות עצמאיים, נפרדים זה מזה, בעלי זיכרון ותפיסה היסטורית
משלהם, בעלי מטרות ורצונות ייחודיים.

קולות אלה מתנגשים זה בזה, רבים ונאבקים, ואין מעליהם קול שהוא מוסכם כקול מרכזי ופוסק. כל השמות והכותרות שניתנו לקול זה או אחר, כמו הקול הצודק, הקול האמיתי, הקול הרע, הקול ההרסני,הקול השקרי וכו’ הן כותרות שניתנו מתוך המאבק הפנימי בין הקולות. הדבר דומה מאוד למצבם של בני זוג בעימות מתמשך.

כל אחד מהם מכתיר את השני בכותרות מאשימות ופוגע בדרכים שונות מגוונות.
שלא כמו אצל בני זוג, השינוי המשמעותי לקראת קיום דיאלוג לשיתוף פעולה בין קולות הנפש מתחיל עם ההכרה העמוקה שאין דרך להיפרד אחד מהשני וגם לא להשמיד אחד את השני. קולות הנפש לעולם יתקיימו יחדיו.

על הספר
פרק המבוא מתוך הספר: “שבירה ותיקון- מודל חסידי לפסיכולוגיה קלינית”. נשלח לאתר האיגוד לפסיכותרפיה ע”י המחבר באישור הוצאת “מס”.
בכל הדורות, בכל התרבויות, אנשים רבים חשו שהם שרויים במצוקה, שחייהם אינם מספקים, שהם אינם מאושרים, אינם מממשים את תפיסתם לגבי חיים ראויים
וטובים. לפחות לחלק מאותן מצוקות מקור פנימי ולא חיצוני: לא עולם עוין עומד מול האדם, אלא שהוא עצמו מחבל באושרו מסיבה כזו או אחרת. האדם עצמו מואס בכל טוב שבידו, נכנס למערכות יחסים שסופן ברור מראש, מתעקש על מאבקים שידוע לו היטב כי יינזק בהם. לעיתים הוא מוצף בתחושות מאמללות, שלא רצה בהן ולפי תחושתו לא הוא שיצרן, ובכל זאת ידוע לו שהן באות ממקור כלשהו בתוכו, ולא מהעולם הסובב.
מצוקות כאלו – תשוקות הרסניות, פחדים בלתי מוסברים, דיכאונות ומחשבות טורדניות –

נקראות ‘מצוקות נפשיות’. כל תרבות מוצאת לה את הדרך הראויה, מבחינתה, להתמודד עמן, ואת המומחה האמור לסייע לסובל מהן בהתמודדותו. יש דוגמאות רבות ל’מומחים’ כאלו: השמאנים של העידן העתיק, הגורואים וה’מוארים’ בעולם המזרחי, חלק מהפילוסופים של יוון. בעולם היהודי שימש הרב, לעיתים קרובות, בתפקיד זה, ובתקופה מאוחרת יותר היה זה תפקידם של המשגיח המוסרי או של הרבי החסידי. בעולם המערבי הוטלו התפקידים הללו על הכומר, ובעידן ההשכלה עבר התפקיד אל הרופא, ואחר כך אל הפסיכולוג.

הזמנה למפגש הבא בסדרת מפגשים בין השורות בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי”
המרחב הטיפולי מכיל שני סובייקטים שהם בעלי גוף. זוהי מציאות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לכלול בתהליך הטיפולי את האספקטים הגופניים של מטופליהם על ידי כך שמכירים בקיומם, משיימים אותם ומבינים את משמעותם. לרוב עצם הניראות של המטפל והמטופל זה לזה , יחד עם תופעות גופניות מגוונות אצל שניהם – תחושת המלאות או אי המלאות שבמרחב (כשמדובר בשומן, בשומן לכאורה או ברזון), ריחות שונים, תחושות גרוד, מצמוצים, הרדמויות, מראותיהם של חלקי גוף מעוררים או אינטימיים – כל אלה מביכים לעיתים את המטפלים, המנסים להתעלם מהם, לקוות שייעלמו; לרוב הם אינם יודעים כיצד להתייחס לביטויים הגופניים ההדדיים באופן טיפולי-אנליטי הולם.

בהרצאתי אאיר כמה מן התופעות הללו ואראה את חשיבותן כתקשורת לא מודעת של חוויות

נפשיות מופקעות, שהביטויים בגוף הם הדרך היחידה של המטופל (וגם של המטפל) לבטאן. אדגים כיצד התעניינות שיגייסו המטפל או המטפלת, כאשר יאפשרו לעצמם לחוש את התחושות הגופניות המגוונות שלהם ולהכיר באלה של המטופל, ויתנו מקום לאסוציאציות שלהם לעלות במרחב הטיפולי – בין הגופני/קונקרטי לרגשי/מטפורי – תזין את התהליך הטיפולי ותקדם את המודעות וההתחברות של המטופל אל האספקטים הנפשיים המופקעים מן העצמי שלו ואת הכילול הגופני/נפשי שלו.
ד”ר ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. ספרה ‘סיפורי גוף’ (בהוצאת מודן) יצא לאור ממש בימים אלה, והינו סיפרה השישי. ספריה האחרים בעברית: ‘ההיסטרי שבי, ההיסטרי שבינינו’, ‘הגוף מדבר’ ו’פסיכואנליזה בנפשנו’, ושתי ספריה באנגלית:Body, Blood and Sexuality (Peter Lang, 1992) , Hysteria (Routledge, 2005) of Matrix – הם פיתוח של הבנות טיפוליות בתחומי הגוף, המיניות וההיסטריה, והעשייה הטיפולית במובנה הרחב.