מאמר זה נכתב מעמדת הנחיה המשלבת בין המודלים והגישות התיאורטיות השונות, כמו גם בין החוויה לבין הידע. עמדה זו מתבססת על התפיסה הדינאמית – אנליטית ודרכי ההנחיה המקובלות הנובעות ממנה, אבל מתווספת עליה גם ראיה נרטיבית של הקבוצה כ”מספרת סיפור”.

סיפור אותו על המנחה לפענח באופן פעיל ובעזרת פענוח זה נוצר בקבוצה מרחב גדול יותר של משחקיות, יצירה והתחדשות, הן עבור המנחה והן עבור המשתתפים.
אפשר לומר שההבדל בין שתי גישות אלה גדול: שפתן שונה, הנחות המוצא ושיטות הטיפול שונות, תפיסת נפש הפרט ומקור בעיותיו שונה ואף נראית הפוכה. אבל חלק מן הרעיונות דומים ומשותפים, במיוחד אלו הנובעים מן הביקורת הפוסט מודרנית: 1. שתיהן מדגישות את היחסים והאינטראקציה עם הסביבה כבסיס להתפתחות, להיווצרות הקושי ולכן גם כבסיס לטיפול ולשינוי. 2. שתי הגישות מבחינות בין המרכיב הגלוי / המודע לבין מרכיבים נסתרים / לא מודעים אצל היחיד. 3. נובע מסעיף קודם, עיקר הטיפול עוסק בהרחבת המודעות/ הזהות על ידי הכרה וקבלה של החלקים שהורחקו ונעדרו ממנה. 4. שתי הגישות מדגישות את חשיבות השפעתם של יחסי הכוח והסמכות.

הינכם מוזמנים להרצאת המשך של ד”ר ניצה ירום, מחברת הספר ‘סיפורי גוף’ במסגרת סדרת “מפגשים בין השורות” בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי” . לאור הצלחת הרצאתה הקודמת ועל פי בקשת הקהל – יורחב הדיון בנושא זה.
הרצאת ההמשך עומדת בפני עצמה – כך שמוזמנים גם אלו שלא נכחו בהרצאה הקודמת.

הגוף במרחב הטיפולי: עידכונה של הטכניקה הטיפולית
המרחב של חדר הטיפולים מכיל שני סובייקטים. זוהי נוכחות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לחוות, לחוש ולהכיר באופן מובנה אספקטים גופניים של מטופלים.
בהרצאתי אציג מספר מאפיינים של יכולת כילול זו. אראה כיצד התעניינותו של המטפל בתופעות מובחנות בגופו של המטופל ובגופו שלו תיתרם על ידי אימוץ בד-בבד של 3 נקודות מבט פסיכואנליטיות: היצרית, הקשרית והבינסוביקטיבית, ועל ידי התאמתם של העקרונות הטיפוליים-האנליטיים הבסיסיים: התייחסות לגופני כביטוי העצמי או כהתנגדות, כחלק מתהליך ההעברה, וכמזין את ההעברה הנגדית ואת היכולת לפרש (כאשר ננוע בין הקונקרטי למטפורי).
משמע – נרחיב את האימון השגור כיום ברישומיהם של הקשרים הראשוניים בגוף ובפנייה אליו בעת מצוקה (דרך מקדוגל, אנזייה, טסטין, אוגדן, ביון ואחרים) לגלויים מיניים, ונמצה את הבנת הנוכחות הגופנית במרחב שבתוכו 2 סובייקטים – מה שמאפשר לנו כמטפלים להתייחס למבוכה

הגופנית, לתופעות גופניות-תחושתיות שונות אצלנו ואצל המטופל
(השמנה, הרדמות, גועל), מתוך הדהוד רפלקטיבי כאל מאגר חוויות משותף, בר חקירה, ולא דווקא מעליב או מביך.
ניראה שניתן להתאים את הטכניקה הטיפולית-אנליטית לכילול הגוף-נפש, בעיקר על ידי הרחבת מודעות המטפל לגופניות בכלל ולגופו בפרט, כחלק חשוב בהעברה הנגדית, המשליך על היבטים טכניים אחרים. האימון בהתייחסות לגופנו, לדוגמא – לפנים, לגוף, ולחזה הניגלים והנחווים, כחלק מן האני הנפשי-גופני-מיני הנשי או הגברי שלנו, יאפשר מרחב לחוויה ולחקירה.
אחדים מביטויי הגופניות ההדדיים השונים ואת הדגשי הטכניקה המתבקשת אציג ואדגים בהרצאתי.

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב הפקולטה למדעי הבריאות – ביה”ס ללימודי המשך ברפואה – התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה
יחד עם הפורום הישראלי לנוירופסיכואנליזה ויחד עם האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
שמחים להזמינכם ליום עיון בנושא: “מי צריך נוירו פסיכואנליזה?”
אשר יתקיים ביום ג’ ה- 11.1.11
במרכז הרפואי סורוקה באר-שבע

על הספר
פרק המבוא מתוך הספר: “שבירה ותיקון- מודל חסידי לפסיכולוגיה קלינית”. נשלח לאתר האיגוד לפסיכותרפיה ע”י המחבר באישור הוצאת “מס”.
בכל הדורות, בכל התרבויות, אנשים רבים חשו שהם שרויים במצוקה, שחייהם אינם מספקים, שהם אינם מאושרים, אינם מממשים את תפיסתם לגבי חיים ראויים
וטובים. לפחות לחלק מאותן מצוקות מקור פנימי ולא חיצוני: לא עולם עוין עומד מול האדם, אלא שהוא עצמו מחבל באושרו מסיבה כזו או אחרת. האדם עצמו מואס בכל טוב שבידו, נכנס למערכות יחסים שסופן ברור מראש, מתעקש על מאבקים שידוע לו היטב כי יינזק בהם. לעיתים הוא מוצף בתחושות מאמללות, שלא רצה בהן ולפי תחושתו לא הוא שיצרן, ובכל זאת ידוע לו שהן באות ממקור כלשהו בתוכו, ולא מהעולם הסובב.
מצוקות כאלו – תשוקות הרסניות, פחדים בלתי מוסברים, דיכאונות ומחשבות טורדניות –

נקראות ‘מצוקות נפשיות’. כל תרבות מוצאת לה את הדרך הראויה, מבחינתה, להתמודד עמן, ואת המומחה האמור לסייע לסובל מהן בהתמודדותו. יש דוגמאות רבות ל’מומחים’ כאלו: השמאנים של העידן העתיק, הגורואים וה’מוארים’ בעולם המזרחי, חלק מהפילוסופים של יוון. בעולם היהודי שימש הרב, לעיתים קרובות, בתפקיד זה, ובתקופה מאוחרת יותר היה זה תפקידם של המשגיח המוסרי או של הרבי החסידי. בעולם המערבי הוטלו התפקידים הללו על הכומר, ובעידן ההשכלה עבר התפקיד אל הרופא, ואחר כך אל הפסיכולוג.

אנו שמחים להזמינכם להמשך המפגשים המשותפים מחברים – קוראים המתקיימים בסמוך להוצאת גיליון חדש של “שיחות”, כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה –  במפגש הקרוב שיערך באוניברסיטת חיפה:
20:00 – תתקיים הרצאה ושיחה בנושא: “מסורות ומסרים בהכשרת מטפלים” , על אתגרי הכשרת פסיכותרפיסטים, יחסי מדריכים-מודרכים ועוד. מרצה ומשוחח: פרופ’ חנוך ירושלמי (ראש המכון ליעוץ וטיפול רגשי, המרכז הקליני הבין-תחומי, תוכנית לימודי פסיכותרפיה, והחוג לבריאות נפש קהילתית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אונ’ חיפה) בעקבות מאמרו האחרון ב”שיחות”: “מסורות ומסרים בהכשרת מטפלים” (‘שיחות’ כ”ד [3] יוני 2010). יתקיים דיון עם הקהל –  מנחה : ד”ר רבקה יהב (יו” ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, אונ’ חיפה)
בהרצאה ידונו: “מסרים גלויים וסמויים המועברים ממדריכים למודרכים. מדובר באותם ערכים הגורמים בעקיפין להארכת משך ההכשרה המקצועית ולשימור מבני בתוך התחום המקצועי ולבלימת יצירתיות ועצמאות של מודרכים”.
אנו מקווים כי הידברות חיה בין הכותבים לקוראים תעשיר את כולנו כמטפלים נא להרשם מראש, מספר המקומות מוגבל.

הזמנה למפגש הבא בסדרת מפגשים בין השורות בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי”
המרחב הטיפולי מכיל שני סובייקטים שהם בעלי גוף. זוהי מציאות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לכלול בתהליך הטיפולי את האספקטים הגופניים של מטופליהם על ידי כך שמכירים בקיומם, משיימים אותם ומבינים את משמעותם. לרוב עצם הניראות של המטפל והמטופל זה לזה , יחד עם תופעות גופניות מגוונות אצל שניהם – תחושת המלאות או אי המלאות שבמרחב (כשמדובר בשומן, בשומן לכאורה או ברזון), ריחות שונים, תחושות גרוד, מצמוצים, הרדמויות, מראותיהם של חלקי גוף מעוררים או אינטימיים – כל אלה מביכים לעיתים את המטפלים, המנסים להתעלם מהם, לקוות שייעלמו; לרוב הם אינם יודעים כיצד להתייחס לביטויים הגופניים ההדדיים באופן טיפולי-אנליטי הולם.

בהרצאתי אאיר כמה מן התופעות הללו ואראה את חשיבותן כתקשורת לא מודעת של חוויות

נפשיות מופקעות, שהביטויים בגוף הם הדרך היחידה של המטופל (וגם של המטפל) לבטאן. אדגים כיצד התעניינות שיגייסו המטפל או המטפלת, כאשר יאפשרו לעצמם לחוש את התחושות הגופניות המגוונות שלהם ולהכיר באלה של המטופל, ויתנו מקום לאסוציאציות שלהם לעלות במרחב הטיפולי – בין הגופני/קונקרטי לרגשי/מטפורי – תזין את התהליך הטיפולי ותקדם את המודעות וההתחברות של המטופל אל האספקטים הנפשיים המופקעים מן העצמי שלו ואת הכילול הגופני/נפשי שלו.
ד”ר ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. ספרה ‘סיפורי גוף’ (בהוצאת מודן) יצא לאור ממש בימים אלה, והינו סיפרה השישי. ספריה האחרים בעברית: ‘ההיסטרי שבי, ההיסטרי שבינינו’, ‘הגוף מדבר’ ו’פסיכואנליזה בנפשנו’, ושתי ספריה באנגלית:Body, Blood and Sexuality (Peter Lang, 1992) , Hysteria (Routledge, 2005) of Matrix – הם פיתוח של הבנות טיפוליות בתחומי הגוף, המיניות וההיסטריה, והעשייה הטיפולית במובנה הרחב.