מאמר זה נכתב מעמדת הנחיה המשלבת בין המודלים והגישות התיאורטיות השונות, כמו גם בין החוויה לבין הידע. עמדה זו מתבססת על התפיסה הדינאמית – אנליטית ודרכי ההנחיה המקובלות הנובעות ממנה, אבל מתווספת עליה גם ראיה נרטיבית של הקבוצה כ”מספרת סיפור”.

סיפור אותו על המנחה לפענח באופן פעיל ובעזרת פענוח זה נוצר בקבוצה מרחב גדול יותר של משחקיות, יצירה והתחדשות, הן עבור המנחה והן עבור המשתתפים.
אפשר לומר שההבדל בין שתי גישות אלה גדול: שפתן שונה, הנחות המוצא ושיטות הטיפול שונות, תפיסת נפש הפרט ומקור בעיותיו שונה ואף נראית הפוכה. אבל חלק מן הרעיונות דומים ומשותפים, במיוחד אלו הנובעים מן הביקורת הפוסט מודרנית: 1. שתיהן מדגישות את היחסים והאינטראקציה עם הסביבה כבסיס להתפתחות, להיווצרות הקושי ולכן גם כבסיס לטיפול ולשינוי. 2. שתי הגישות מבחינות בין המרכיב הגלוי / המודע לבין מרכיבים נסתרים / לא מודעים אצל היחיד. 3. נובע מסעיף קודם, עיקר הטיפול עוסק בהרחבת המודעות/ הזהות על ידי הכרה וקבלה של החלקים שהורחקו ונעדרו ממנה. 4. שתי הגישות מדגישות את חשיבות השפעתם של יחסי הכוח והסמכות.