על הספר

אישיות האדם מפוצלת כפני יאנוס בין ההיבט הפסיכולוגי הבונה את תפקודי הנפש
לבין התודעה העצמית.
האישיות משפיעה על ההתנהגות באופן סיבתי ואילו התודעה מניעה את ההתנהגות
באופן תכליתי על בסיס עתיד וירטואלי שהיא יוצרת על אודות המציאות.
התודעה העצמית יוצרת תמונה והשקפת עולם, הן אונטולוגית והן על אודות משמעות החיים.

התודעה העצמית מקנה לאדם נקודת ייחוס לרגולציה עצמית על בסיס האידיאה המנחה
של אותו עתיד וירטואלי.
שומה על האדם לבצע אנליזה עצמית הן בהיבט הרגשי בעולם הנבכים והן בחשיפת תת-ההכרה
הקוגניטיבי אל אודות אותה תמונת עולם וירטואלית.
כל זאת כדי לעצב את האוטונומיה שלו בצורה מאוזנת.

הינכם מוזמנים להרצאת המשך של ד”ר ניצה ירום, מחברת הספר ‘סיפורי גוף’ במסגרת סדרת “מפגשים בין השורות” בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי” . לאור הצלחת הרצאתה הקודמת ועל פי בקשת הקהל – יורחב הדיון בנושא זה.
הרצאת ההמשך עומדת בפני עצמה – כך שמוזמנים גם אלו שלא נכחו בהרצאה הקודמת.

הגוף במרחב הטיפולי: עידכונה של הטכניקה הטיפולית
המרחב של חדר הטיפולים מכיל שני סובייקטים. זוהי נוכחות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לחוות, לחוש ולהכיר באופן מובנה אספקטים גופניים של מטופלים.
בהרצאתי אציג מספר מאפיינים של יכולת כילול זו. אראה כיצד התעניינותו של המטפל בתופעות מובחנות בגופו של המטופל ובגופו שלו תיתרם על ידי אימוץ בד-בבד של 3 נקודות מבט פסיכואנליטיות: היצרית, הקשרית והבינסוביקטיבית, ועל ידי התאמתם של העקרונות הטיפוליים-האנליטיים הבסיסיים: התייחסות לגופני כביטוי העצמי או כהתנגדות, כחלק מתהליך ההעברה, וכמזין את ההעברה הנגדית ואת היכולת לפרש (כאשר ננוע בין הקונקרטי למטפורי).
משמע – נרחיב את האימון השגור כיום ברישומיהם של הקשרים הראשוניים בגוף ובפנייה אליו בעת מצוקה (דרך מקדוגל, אנזייה, טסטין, אוגדן, ביון ואחרים) לגלויים מיניים, ונמצה את הבנת הנוכחות הגופנית במרחב שבתוכו 2 סובייקטים – מה שמאפשר לנו כמטפלים להתייחס למבוכה

הגופנית, לתופעות גופניות-תחושתיות שונות אצלנו ואצל המטופל
(השמנה, הרדמות, גועל), מתוך הדהוד רפלקטיבי כאל מאגר חוויות משותף, בר חקירה, ולא דווקא מעליב או מביך.
ניראה שניתן להתאים את הטכניקה הטיפולית-אנליטית לכילול הגוף-נפש, בעיקר על ידי הרחבת מודעות המטפל לגופניות בכלל ולגופו בפרט, כחלק חשוב בהעברה הנגדית, המשליך על היבטים טכניים אחרים. האימון בהתייחסות לגופנו, לדוגמא – לפנים, לגוף, ולחזה הניגלים והנחווים, כחלק מן האני הנפשי-גופני-מיני הנשי או הגברי שלנו, יאפשר מרחב לחוויה ולחקירה.
אחדים מביטויי הגופניות ההדדיים השונים ואת הדגשי הטכניקה המתבקשת אציג ואדגים בהרצאתי.

כל אחד מהנוכחים במרחב הטיפולי מביא עמו המון קולות פנימיים.
חלק מהקולות מצויים במאבק מתמשך זה עם זה, מאבק המעורר חרדות,
דיכאונות, התפרצויות זעם, מכאובי גוף, אכילת יתר, טורדנות מחשבתית ועוד.
בהרצאה אציג את הרעיון הטיפולי, בליווי דוגמאות, לפיו ניתן להתייחס לקולות
הפנימיים כאל קולות עצמאיים, נפרדים זה מזה, בעלי זיכרון ותפיסה היסטורית
משלהם, בעלי מטרות ורצונות ייחודיים.

קולות אלה מתנגשים זה בזה, רבים ונאבקים, ואין מעליהם קול שהוא מוסכם כקול מרכזי ופוסק. כל השמות והכותרות שניתנו לקול זה או אחר, כמו הקול הצודק, הקול האמיתי, הקול הרע, הקול ההרסני,הקול השקרי וכו’ הן כותרות שניתנו מתוך המאבק הפנימי בין הקולות. הדבר דומה מאוד למצבם של בני זוג בעימות מתמשך.

כל אחד מהם מכתיר את השני בכותרות מאשימות ופוגע בדרכים שונות מגוונות.
שלא כמו אצל בני זוג, השינוי המשמעותי לקראת קיום דיאלוג לשיתוף פעולה בין קולות הנפש מתחיל עם ההכרה העמוקה שאין דרך להיפרד אחד מהשני וגם לא להשמיד אחד את השני. קולות הנפש לעולם יתקיימו יחדיו.

הזמנה למפגש הבא בסדרת מפגשים בין השורות בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי”
המרחב הטיפולי מכיל שני סובייקטים שהם בעלי גוף. זוהי מציאות פיזית ונפשית שמאפשרת למטפלים לכלול בתהליך הטיפולי את האספקטים הגופניים של מטופליהם על ידי כך שמכירים בקיומם, משיימים אותם ומבינים את משמעותם. לרוב עצם הניראות של המטפל והמטופל זה לזה , יחד עם תופעות גופניות מגוונות אצל שניהם – תחושת המלאות או אי המלאות שבמרחב (כשמדובר בשומן, בשומן לכאורה או ברזון), ריחות שונים, תחושות גרוד, מצמוצים, הרדמויות, מראותיהם של חלקי גוף מעוררים או אינטימיים – כל אלה מביכים לעיתים את המטפלים, המנסים להתעלם מהם, לקוות שייעלמו; לרוב הם אינם יודעים כיצד להתייחס לביטויים הגופניים ההדדיים באופן טיפולי-אנליטי הולם.

בהרצאתי אאיר כמה מן התופעות הללו ואראה את חשיבותן כתקשורת לא מודעת של חוויות

נפשיות מופקעות, שהביטויים בגוף הם הדרך היחידה של המטופל (וגם של המטפל) לבטאן. אדגים כיצד התעניינות שיגייסו המטפל או המטפלת, כאשר יאפשרו לעצמם לחוש את התחושות הגופניות המגוונות שלהם ולהכיר באלה של המטופל, ויתנו מקום לאסוציאציות שלהם לעלות במרחב הטיפולי – בין הגופני/קונקרטי לרגשי/מטפורי – תזין את התהליך הטיפולי ותקדם את המודעות וההתחברות של המטופל אל האספקטים הנפשיים המופקעים מן העצמי שלו ואת הכילול הגופני/נפשי שלו.
ד”ר ניצה ירום, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. ספרה ‘סיפורי גוף’ (בהוצאת מודן) יצא לאור ממש בימים אלה, והינו סיפרה השישי. ספריה האחרים בעברית: ‘ההיסטרי שבי, ההיסטרי שבינינו’, ‘הגוף מדבר’ ו’פסיכואנליזה בנפשנו’, ושתי ספריה באנגלית:Body, Blood and Sexuality (Peter Lang, 1992) , Hysteria (Routledge, 2005) of Matrix – הם פיתוח של הבנות טיפוליות בתחומי הגוף, המיניות וההיסטריה, והעשייה הטיפולית במובנה הרחב.