” כשהחוץ נכנס פנימה – המתחים הביטחוניים, הפערים הכלכליים והמורכבויות התרבותיות-חברתיות- כיצד הם משפיעים על המפגש הטיפולי”

באלו נושאים אמורים מטפלי הנפש לעסוק? האם אפשר להגדיר מראש את הנושאים שהם, כביכול, לגיטימיים להעלאה בטיפול? פסיכותרפיסטים נוטים, לפעמים, להבחין בחדות בין “נושאי הליבה” של העיסוק הטיפולי לבין נושאים אחרים, שהעלאתם תחשב ל”בריחה” מן הנושאים הרגשיים, ה”אמיתיים” יותר, ואפילו להופעתו של “מנגנון הגנה” כזה או אחר

לקראת הרצאה ביום העיון הקרוב: אחת הדרכים להתבונן בפסיכותרפיה היא כתהליך של שיקום חופש הבחירה של האדם, תוך איתור וחקירה של אלטרנטיבות להתנהלות קשה ומכבידה בהווה. לעתים קרובות, בתהליך חקירה זה אנו מתעמקים גם בהגבלות על חופש הבחירה ובאי היכולת למצוא חלופות.
בטיפול משפחתי, חוויות אישיות של הורים יוצרות בחירות והגבלות על חופש בחירה עקב הגדרת מצבים כמסוכנים, מאיימים או מקדמים וחיוניים. חוויות הקשורות בשירות צבאי של אחד המבוגרים וחוויות הקשורות במקום העבודה שלהם הם דוגמאות לכך. בנוסף לכך מתקיימת העברה בין דורית של תחושות סכנה או הצלה, ובתהליך זה, חוויות מציאותיות של סבים וסבתות משפיעים גם על נכדיהם.
בהרצאה יובאו דוגמאות מטיפול במשפחות שבהן יש ילדים בעלי “שתיקה בבחירה” כביטוי לחוויות וחששות של הוריהם שצומחות במציאות חיינו פה.
גליה רבינוביץ – מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית ובטיפול בשיטת הגשטלט. בי”ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, יחידה ללמודי המשך, חברת האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.

לקראת הרצאה ביום העיון הקרוב: “על טיפולים חוצי גבולות: המקרה היהודי-ערבי”. מאת : פרופ’ רמזי סלימאן (ראש החוג לפסיכולוגיה לשעבר באוניברסיטת חיפה) ויפעת היבנר.
ההרצאה תדון בהתקשרויות טיפוליות המתקיימות באזורי גבול שבין שתי קבוצות נבדלות סטאטוס הנמצאות במצב של קונפליקט. נתמקד במקרה היהודי-הערבי ונעלה הרהורים הנסמכים על תובנות מתיאוריות פסיכולוגיות חברתיות, ובעיקר מתיאוריית הזהות החברתית, אודות אינטראקציות אסימטריות בהם המטפל הוא יהודי (משתייך לקבוצת הסטאטוס הגבוה) והמטופל הוא ערבי (משתייך לקבוצת הסטאטוס הנמוך), וביחס לאינטראקציות בהם תקיימת האסימטריה בכוון ההפוך (המטפל ערבי והמטופל יהודי).
ביחס לשני מצבים אלה, נדון בהשפעתו של הקונפליקט הבין-קבוצתי על רבדים גלויים וסמויים של התהליך הטיפולי. בין היתר נצביע על מקורות של התנגדויות מצד המטופל ועל חסר אפשרי ביכולתו של המטפל לאמץ את נקודת מבטו של המטופל. ביחס לשני המצבים הנידונים יועלו מספר הרהורים על הדרך והמידה שבהן ראוי שמטפלים “יכניסו את החוץ פנימה”.
הקדמה ליום העיון ותקצירים

לקראת הרצאה ביום העיון הקרוב:   פסיכותרפיה היא עיסוק שבהיווסדו ובתחילת התקיימותו לפני כ 115 שנה התקיים בשאיפה לבידוד מהעולם החיצוני, להאדרת המימד הפנטזמטי ולצמצום ההיבטים המציאותיים. המרחב המבודד של הטיפול נפרץ במהלך השנים בצורות שונות:  חלקן אקראיות ונקודתיות בזמן, חלקן מתוכננות וארוכות טווח.
לשלוש מהאחרונות שמתרחשות בחמישים-שישים השנים האחרונות אתייחס בהרצאתי:   א. המחקר בפסיכותרפיה,  ב. ההתחשבות בהיבטים הכלכליים של הטיפול ועלויותיו, ג. התייחסות לאירועים בעלי משמעות אתית בטיפול.
בהרצאה אדון במשמעות החדירות המתוארות על הפסיכותרפיה כעיסוק פרופסיונאלי.

העיסוק במושג תקווה ובמשמעותו להתמודדות עם מצבי משבר ומצוקה החל למעשה בסוף מלחמת העולם השנייה בעקבות דיווחים של ניצולים ששרדו האת אימת הזוועות של המלחמה (יעקובי, 1989; לוי, 2006). דיווחים אלה הובילו חוקרים וקלינאים לשאול כיצד במצבי אימה ובתנאים תת אנושיים, אנשים מצאו משמעות ולמעשה גילו רגשות חיוביים להתמודדות (פרנקל, 1985; Antonovsky, 1979;). בעקבות כך העניין המחקרי במושג גבר ובשנות החמישים והשישים התפרסמו מחקרים על רגשות חיוביים ומקומם בתהליך הצבת מטרות בחיים (Snyder, Irving, & Anderson 1991; Snyder, 2000).
בהמשך, העיסוק במושג התפתח גם לתהליכים המתרחשים בחדר הטיפול בפסיכותרפיה פרטנית וקבוצתית (Babits, 2001, Bergin & Walsh 2005; Hoper, 2001; Frank, 1968; Mitshel, 1993). בתווך בלטה העמדה הדיכוטומית מצד אנשי מקצוע כלפי המושג, שהתבטאה בראיית המושג כחיובית ומקדמת תהליכי ריפוי והתמודדות, לצד ראייתה כשלילית על רקע הטענה שהיא מובילה למצבים רגרסיביים ובלתי אדפטיביים (Babits, 2001; Bergin & Walsh 2005; Boris, 1976; Meninnger, 1959; Mitchell, 1993).
מעיסוקי המתמשך בנושא התקווה הן ברמה המחקרית ובעיקר ברמה הקלינית, למדתי שהמושג תקווה התפתח מתהליכים פוליטיים וחברתיים הנוגעים באופן ישיר למושג טראומה (הרמן, 1992 Antonovsky, 1979;) וכתוצאה ישירה מכך, הוא קשור למושג חוסן (   hardiness)
(Kobasa, 1979). שני מרכיבים אלו, תקווה וחוסן, מתחדדים ומתגבשים באמצעות הטיפול הפסיכותרפויתי (לוי, 2006; לוי, 2008 Hobfoll et al, 2007;).
במאמר זה אתאר את התפתחות המושג תקווה עד לגיבושו למושג “תופעת התקווה”, תוך קשירת תהליך התפתחותו למושג טראומה. בהמשך אדגים את תפקידה הייחודי והמשמעותי של התקווה ותופעת התקווה, בהתמודדות עם תוצאות האירוע הטראומתי ואת הקשר ביניהם למושג חוסן.

הרצאה שניתנה ביום העיון של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה בנושא “להיות מטפל – צמיחה והתהוות”
על סוגיות בהתהוותו ובהתפתחותו של המטפל / 11 בנובמבר 2008
הדרכה פסיכודינמית : צמצום או העצמת מודרכים /  פרופ’ חנוך ירושלמי
אנשי מקצוע חדשים בתחום בריאות הנפש המבקשים להתמחות בגישה הפסיכודינמית מזמנים לעצמם דרך ארוכה ביותר, שבה יתפשו במידה רבה על ידי אחרים ועל ידי עצמם כמשוללי ידע מספיק, הבנה ויכולת טיפולית אמיתית. אנשי מקצוע בכירים וותיקים יצפו מהם להמתין זמן רב בטרם יוכלו להשמיע את קולם (במובן מטאפורי) בבמות ציבוריות ומקצועיות, ואף הם יאמצו ציפיות אלה מעצמם. אני מבקש בהרצאה זו לבחון את השאלה כיצד נוצרת מערכת ציפיות כזו לגבי מיומנויותיהם ויכולותיהם של אלה החדשים יחסית בתחום הטיפול הפסיכו דינמי.

על הספר – מאת רות נצר, הוצאת כרמל
‘השלם ושברו’ – מיתוס, ספרות, שירה – כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגית המעמקים של יונג
עטיפה אחורית של הספר
הפסיכולוגיה בת זמננו לומדת מהספרות על עמקי נפש האדם ושופכת על תהליכים אלה אור מחודש.
המאמרים שכונסו בספר זה עוסקים בחקר יצירות מהספרות העברית והכללית, וכן מסות על הסמל, והדימוי, השירה והאמנות. בסיוע המבט של פסיכולוגית המעמקים של יונג. השלם ושברו הוא השלם המכיל את שבריו וגם השלם ופשרו.
“מר מאני מוריד את כל כובעיו בפני הפרשנות שלך… האופציה היונגיאנית היא פחות לוחצת
על הטקסט מזו הפרוידיאנית ודווקא מטפלת ברַכּוּת ובפתיחות בטקסט”. (א.ב. יהושע)
“שמחתי לקבל את מאמריך המצוינים מאירי העיניים והמשמעותיים כל כך.

מאמריך עמוקים ומקיפים ועשירים – בבחינת עולם ומלואו. למדתי המון ממאמר אחד שלך יותר מאשר ממאמרים רבים אחרים: יונג, קבלה, אלכימיה, מקומו של האיד, ספרות, נפש, אינסוף משמעויות. הספר בעל השם האוקסימורוני ‘השלם ושברו’ יהיה בטח יצירת מופת”. (פרופ. ניצה בן דב)

עבודות גמר בפסיכותרפיה
חברי איגוד וגם פסיכותרפיסטים עמיתים, מוזמנים לשלוח לפרסום באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה את עבודת הגמר שכתבו לסיום לימודי הפסיכותרפיה, עבודת גמר לאוניברסיטה או מאמרים והרצאות.
נא לשלוח כקובץ וורד מצורף לכתובת מזכירות האיגוד
הערות:
1. יש להשמיט חלקים קליניים רגישים. ניתן לפרסם בדומה לפרסום בכתב עת פתוח.
ניתן לשלוח רק את החלקים התיאורטים (מבוא וסיכום, למשל).
2. ניתן לפרסם רק חלק מהעבודה בכל אורך שתרצו.
3. ניתן גם לפרסם תמצית מהעבודה.
4. אנו מודעים לכך שיש כותבים שמתכננים לפרסם בכתבי-עת מקצועיים. ניתן לשלוח טקסטים שאינכם מתכננים לפרסם.
5. כמו כן – לרבים מכם יש עבודות גמר שנכתבו לפני מספר שנים, וכבר התרחקתם מפיתוח או פרסום שלהם. זאת ההזדמנות. במקום שישארו חבויים לתמיד, ניתן לפרסם לטובת כלל הקוראים.
העבודות תפורסמנה במדור הספרים והמאמרים. למשלוח עבודות גמר לאיגוד