על הספר
מעטות הן הערים שכבשו את דמיונם ועוררו את רגשותיהם של אנשים כה רבים כפי שעשתה העיר ירושלים – המקום היחיד המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות. ירושלים של קדושה ושיגעון עוסק במבקרים שהגיעו אליה במהלך השנים מכל קצות תבל, איבדו את שפיות דעתם והפגינו מגוון התנהגויות מוזרות, שזכו לכינוי “תסמונת ירושלים”. גיבורי הספר הם נשים וגברים שבאו לעיר בעקבות חזיונות משיחיים או בחיפוש אחר זהותם העצמית. הספר מתאר את מצוקותיהם, את נסיבות הגעתם ואת השפעת הביקור על המשך חייהם. המחברים שבים אל העולם העכשווי רווי האלימות והטרור ומביאים את קורותיהם של יחידים ושל קבוצות קיצוניות שניסו תוך שימוש באלימות “להביא גאולה לעולם”, אך, אם חלילה היו מצליחים לממש את תוכניותיהם ההזויות, היו מובילים להרס ולחורבן. כמו כן, דנים המחברים באווירה שנוצרה לקראת בואו של המילניום השלישי, כאשר אמצעי התקשורת ליבו את החרדות של קבוצות בעלות חזונות אפוקליפטיים אזוטריים לציפייה ההזויה לבואו של עידן “קץ העולם”. במסע הרוחני, האנתרופולוגי וההיסטורי המרתק שאליו לוקחים המחברים את הקוראים, הדמות המרכזית היא ירושלים עצמה, כפי שהיא משתקפת בתודעתם של המבקרים בה, בחוויותיהם, ובחותם שהותירה עליהם מרגע שמבטם נח על מראותיה ורגליהם פסעו באתריה.

על הספר
ספרה של רות נצר בוחן את ההיבטים הבסיסיים והארכיטיפיים אשר מרכיבים יחסי מטפל-מטופל מתוך נקודת המבט של הסימבוליקה היונגיאנית, בהקשר מיתי. יחסי העברה והעברת נגד נבחנים בהיבטים החיוביים, לצד סכנות הטמונות בהם, בכוח המרפא והגאולה שבהם, לצד כוח ההרס והניצול. מערכת יחסים ייחודית זו, אשר הנה היררכית והדדית כאחת, כוללת את פצעיהם וצלליהם של המטפל והמטופל, והיא מאפשרת תהליכי שינוי בשירות האינדיווידואציה – כל אלה נבחנים בייצוגם בקולנוע. הקולנוע, כבר מראשיתו, “אוהב” את השיגעון; הוא נוטה לתאר מערכות יחסים קיצוניות, לשבור את גבולות הטיפול המקובלים ואף לתאר לעתים את המטפל כבעייתי, לעתים כבעייתי ביותר וחולה. כנגד זאת הקולנוע מבטא את הפנטזיה לקשר אינטימי בין מטפל-מטופל, קשר עמוק וקרוב, כמו יחסי אהבה מלאים, שאינו אפשרי במסגרת הטיפול הנפשי. במובן הזה, הקולנוע
שעוסק ביחסי מטפל-מטופל הוא כמו חלום קולקטיבי של יוצרי הסרט, הצופים, והמטפלים.
רות נצר היא פסיכולוגית קלינית, אנליטיקאית יונגיאנית ומדריכה בכירה, משוררת, אמנית וחוקרת ספרות. פרסמה ארבעה ספרי עיון, תשעה ספרי שירה וספר אוטוביוגרפי. מלמדת בבתי ספר לפסיכותרפיה יונגיאנית, במכללת סמינר הקיבוצים ובמכללת אורנים.

על הספר
נינה קולטארט היתה פסיכואנליטיקאית בריטית ובודהיסטית, אשר הגדירה עצמה כ”נציגה העצמאית ביותר של הזרם פסיכואנליטי העצמאי”.
בהרצאה תיסקר הדרמה שהולידה את הזרם העצמאי בחברה הפסיכואנליטית הבריטית, ממנו יצאה קולטארט; מאפייני הזרם העצמאי הבריטי; החשיבה הקלינית של נינה קולטארט; הסיבות שהביאו אותה לעיסוק בפסיכואנליזה; חמש התכונות המייחדות בעיניה אנשי-טיפול; ויחסהּ לשאלות של חיים ומוות.

ההרצאה מתקיימת במסגרת אירועי השקת ספרה האחרון של קולטארט, התינוק ומי-האמבט. הספר ראה אור באנגלית בסוף שנות התשעים, כשנה לפני שנינה קולטארט שמה קץ לחייה. כעת מופיע הספר בתרגומה ובעריכתה של אורה זילברשטיין, בסדרת פגישות בהוצאת כרמל.
אורה זילברשטיין: פסיכולוגית קליני, מתרגמת הספר התינוק ומי-האמבט, מחברת המבוא בעברית, והעורכת המדעית.
ד”ר עמית פכלר: פסיכולוג קליני, עורך-שותף בסדרת פגישות, הוצאת כרמל.

על הספר
במוקד ספר זה ניצבת העין הפנימית, זו שמביטה פנימה אל תוך נפשנו, אך גם החוצה ופנימה (או אולי פנימה והחוצה?) אל תוך נפשו של הזולת. העין הפנימית מאפשרת אמפתיה, הבנה, מודעות לעצמי ולאחרים, התנהגות חברתית, אינטליגנציה רגשית וכישורים נוספים. היא מייחדת אותנו, בני האדם, מכל יצור חי אחר במידת מורכבותה ושכלולה, וכשהיא לוקה חלילה בעיוורון, כרוכות בו הפרעות קשות ביותר.
הספר – פרי שנים של ניסיון קליני, מחקר אמפירי והמשגה תאורטית – מציג גישה חדשה ועדכנית להבנה הפסיכולוגית של הילד, הבנה בסיסית המונחת ביסוד רבות מהתנהגויותינו ומחוויותינו כבני אדם.
מה הקשר בין כישורים אלה לבין הסתגלות טובה או פתולוגית? האם כישורים אלה מהווים גורם חוסן? האם הם מנבאים הצלחה חברתית, מקצועית, כלכלית, פוליטית או אחרת בהמשך החיים? כיצד אומדים כישורים אלה וכיצד ניתן להשפיע עליהם, לשכללם ולכיילם?
הכישורים הנחוצים לילד כדי להבין את טבעה הסובייקטיבי של החוויה האנושית מוגדרים מנקודת ראות המאחדת את דרך החשיבה הפסיכואנליטית, ההתפתחותית, הקוגניטיבית והנוירולוגית. באמצעות דוגמאות ותיאורי מקרים מוצגת מסגרת תאורטית חדשה ומקורית הנתמכת בממצאי מחקר עדכניים. הספר מציע דרכי אבחון וטיפול מעשיות למי שהתפתחותם תקינה ולאוכלוסיות קליניות ספציפיות (בעלי הפרעות קשב וריכוז, הפרעות התנהגות, הפרעות אישיות, הפרעות מטווח הסכיזופרניה ועוד), וכן הוא מציע שיפור בתהליכי ההכשרה של פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים.
“חיות מרגישות אולי לא פחות מאתנו, אולם הן נעדרות יכולת להתבונן בעצמן. הן חסרות אותה עין פנימית המאפשרת לנו להפוך את עצמנו למושא ההתבוננות שלנו ולהיות יצורים היודעים את עצמם”.

ד”ר אודי בונשטיין פסיכולוג קליני מומחה ומדריך ופסיכולוג רפואי מומחה, המורשה לעיסוק, למחקר ולהוראה מדעית של היפנוזה. מלבד עבודתו בקליניקה פרטית, הוא משמש כפסיכולוג הראשי בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, עובד ביחידה להדרכת הילד והמשפחה שבבית החולים ועומד בראש התכנית לפסיכותרפיה בצפת ומשלב בהצלחה בין עבודתו הקלינית לבין מחקר. ספרו החדש “היפנוזה – דרכה של הנפש ליצור את הגוף” (זוכה פרס בהט לספר העיון המקורי הטוב לשנת 2011) עתיד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה ו”ידיעות ספרים” בתחילת 2013 .

על הספרים
חלומות ומעשיות- שני תוצרים המלווים את האנושות מאז ראשית ימיה, זוכים בספרה של רוית ראופמן להתייחסויות המעלות תובנות חשובות ביחס לטבע האדם והחברה.
התייחסויות אלה קשורות באופן בו יוצק האדם את עולמו הפרטי אל תוך תבניות חברתיות וכלליות.
נושא הלא מודע החברתי נידון בספר שערכו ארל הופר וחיים וינברג, העוסק באופן בו תהליכים חברתיים משפיעים על עיצוב האישיות של הפרט ובהשפעה הלא מודעת שיש לחברה מסוימת על החברים בה.
באופן שהוא אולי אינו מקרי, עוסקים שני הספרים בדוגמאות דומות, כמו למשל האופן בו חלומות מאפשרים ניתוח והבנה של הלא מודע החברתי, כאשר מעבר לאסוציאציות הפרטיות של החולמים, הם נארגים לתוך מסגרת ייחודית המכונה “מטריצת החלום החברתי”.

מעשיות ידועות כגון “שלגיה” ו”סינדרלה” פועלות אף הן בתוך מארג מורכב זה. דוגמאות נוספות קשורות בלא מודע הישראלי, הכולל חרדות קיומיות שהן תוצאה של תנאי החיים הייחודיים הקשורים בהיסטוריה של העם. חרדות אלו נותנות אותותיהן בחלומות, ומשפיעות על ההתנהגות היומיומית של הישראלי במישור האישי, הציבורי והפוליטי.
בעולם של מאבקים בין עמים וקבוצות, נראה כי ז’אנר המעשייה העממית חסר הפשרות, בו מתעמתים הקטבים המנוגדים זה עם זה, עדיין שומר על רלוונטיות ומנהל יחסי גומלין עם הלא מודע האישי והחברתי.
הנכם מוזמנים לאירוע המפגיש בין שני הספרים בתוך הניסיון המתמיד לשפוך אור על תהליכים שהם ברובם אינם מודעים, אך בעלי השפעה מכרעת על עולמנו האישי והחברתי.
ד”ר רוית ראופמן פסיכולוגית קלינית מומחית, מרצה וחוקרת בחוג לספרות עברית והשואתית באוניברסיטת חיפה, מלמדת בתוכנית לביבליותרפיה.
ד”ר חיים וינברג, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי קבוצתי, הנשיא לשעבר של האגודה הישראלית להנחיה וטיפול קבוצתי ושל האגודה לפסיכותרפיה קבוצתית בצפון קליפורניה, מלמד בבית הספר המקצועי לפסיכולוגיה בסקרמנטו ועומד בראש תוכנית הדוקטורט עם דגש על טיפול קבוצתי.
בהנחיית: ד”ר דורית מעוז, חברת וועד

על הספר
הספר מציע תיאור, הגדרה וייעוד של תפקודי הנפש המרכזיים – אלה המוכרים לכולנו מהחוויה הבלתי אמצעית ומשפת הדיבור: ‘תודעה’, ‘אני’, ‘רצון’, ‘תחושה’, ‘רגש’, ‘תשוקה’ ועוד.

המכלול כולו יוצר מעין מפה של הנפש, שאין לה תקדים בספרות הפסיכואנליטית והפסיכולוגית, מבחינת הדיוק, המובחנות והארגון שלה. בין היתר מגדירה המפה הנפשית מחדש את מקור הקשיים הנפשיים, את אופי השיבושים שהם גורמים, ואת כיווני הטיפול המתבקשים. כך למשל, הידע המצטבר של הפסיכואנליזה לא הצליח לסגור את הפער המשמעותי בין ההתנסויות הראשונות, החשובות כל כך, לבין העדר ידע מספק באשר לאופן שבו הן נרשמות בנפש האדם – ומאוחר נוכחות בחיי הנפש הבוגרים. כתוצאה מכך נשענת הפרקטיקה הטיפולית יותר על ניסיון מצטבר ואינטואיציה ופחות על ידע שמבוסס על תיאור והמשגה של הארגון הראשוני של נפש ושל הנפש בכלל. הידע הפסיכואנליטי גם לא מצליח לסגור את הפער הידוע שבין השפות התיאורטיות לבין השפה המדוברת בקליניקה (שהיא אותה שפה המדוברת מחוצה לה).

שבעה אנשים נפגשים בימי רביעי בערב בחדר ישיבות בקומה העשירית בבניין משרדים ברמת גן. אין להם דבר במשותף חוץ מהיותם הורים – הורים לא מספיק טובים כך נראה להם. הם מחפשים משהו, לא ברור מה. תשובות, עצה טובה, אולי גאולה.

הם הגיעו לקבוצת התמיכה של עלמה פרבר, פסיכולוגית שהתקשורת הגדירה כקוסמת שידועה בשיטות עבודה לא מקובלות. כמה מהם יתאהבו בה מיד, באחרים היא תעורר סלידה עמוקה ופחד. הטיפול הקבוצתי ישאב את כולם למערבולת רגשית, יאיר פינות חשוכות בילדותם, בקשריהם עם הוריהם, ברגשותיהם כלפי ילדיהם, וישאיר אותם חשופים. הם יתחילו לשאול את עצמם שאלות כואבות, ויגלו שהתשובות כואבות אפילו יותר.
איש לא יצא מסדרת המפגשים הללו אותו אדם שהיה כשנכנס, גם לא הפסיכולוגית.

ברביעי בערב בוראת יעל הדיה דמויות בלתי נשכחות, מפרקת אותן לגורמים, ומרכיבה אותן מחדש בחמלה גדולה.

זהו ספרה החמישי של הדיה, מחברת רבי-המכר שלושה סיפורי אהבה, תאונות ועדן. ספריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לצרפתית, להולנדית ולאיטלקית.
הדיההיא מתסריטאיות הסדרה המצליחה “בטיפול”.

אני, פרויקט מיתוג בוחן לעומק את אי־הנחת הקיומית המתמדת שמקננת בכל מי שחייו קשורים קשר בל־ינותק לרשת הגלובלית. קרלו שטרנגר מנתח את האובססיה לסולמות הדירוג, שהפכו מדד לערכו של כל דבר בעולם: חברות, מוצרים, מותגים ובסופו של דבר גם בני אדם. הפיכתם של האני למצרך ושל החיים לפרויקט מיתוג של העצמי, הותירו את תרבותנו עם שני מודלים מרכזיים ל”חיים הטובים” :הצלחה פיננסית וידוענות, שניהם בני–כימות ויחסיים מעצם טבעם.כתוצאה מכך, הערך העצמי ותחושת המשמעות הפכו לנזילים יותר מאי–פעם. שטרנגר מדגים כיצד תרבות העזרה–העצמית ורוחניות–הפופ אינה מציעה אלא נחמה מדומה להומו גלובליס. הוא קורא לנו לשוב לבחינה ביקורתית ומעמיקה של שאלות קיומיות בסיסיות ולתפיסה אקזיסטנציאלית של האינדיבידואליות החורגת מעבר לעצמי הממותג.
בספר אני, פרויקט מיתוג עושה שטרנגר שימוש בפרדיגמה שהתפתחה בעשור האחרון, הפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית הניסויית, וגם בניסיונו רב–השנים כפסיכואנליטיקאי אקזיסטנציאלי.

הוא נמנע מעצות אינסטנט בנוסח ספרי העזרה–עצמית, ובמקומן מציע לנו לשקול מחדש את המיתוסים של תרבות ה- just do it ליצור לעצמנו זהות המושתת על יסודות אינטלקטואליים וקיומיים יציבים יותר. פרופסור קרלו שטרנגר הוא ראש המגמה הקלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
הוא מכהן כחבר במכון לפסיכואנליזה אקזיסטנציאלית בציריך, שווייץ, בפאנל לחקר הטרור של הפדרציה העולמית למדענים ובמועצה המייעצת לקרן זיגמונד פרויד בווינה.
פירסם שישה ספרים, ביניהם אינדיבידואליות, הפרויקט הבלתי אפשרי והעצמי כפרויקט עיצוב, ומספר רב של מאמרים מדעיים.
הוא כותב בקביעות בגרדיאן הבריטי ובעיתון הארץ, שבו גם מתפרסם הבלוג האישי שלו .Strenger than Fiction ,