בישראל חל חוק שירות חובה לנשים וגברים בגיל שמונה-עשרה עקב מצב של קונפליקט מתמשך בין ישראל לשכנותיה מאז הקמתה. ילידי הארץ היהודים, דור ההורים לבנים, בשנות הארבעים והחמישים לחייהם, שירתו בצבא והשתתפו במלחמות. הידיעה כי הבן ו/או הבת שלהם יתגייסו, ועלולים לסכן את חייהם, מעוררת בלבם חרדות לחיי בניהם, המלוות אותם במהלך גידולם.

ההשערה שאוששה במחקר מקדים, ועומדת בבסיס המחקר היא שכאשר נודע לזוג בהריון שייוולד להם בן, עוברת בהם המחשבה לגבי גיוסו העתידי והסיכון הטמון בו ועימה חרדה לחייו.
מטרת המחקר לבדוק בשיטת מחקר איכותנית פסיכואנליטית שפותחה במיוחד לצורך המחקר כיצד מתבטא ומשפיע העולם הרגשי המורכב המלווה לידת בן במדינת ישראל לאור ידיעת גיוסו העתידי, על מכלול התהליכים שמתרחשים בין ההורים והבנים ועל היחידה המשפחתית? האם נוצרים קווים מאפיינים דומים בארץ וכתוצאה מכך דפוסים המאפיינים את החברה הישראלית המשרתת בצבא? במידה וקיימת השפעה, מתי היא מודעת ומתי היא לטנטית?
אוכלוסיית המחקר כללה שניים עשר זוגות הורים ביולוגיים לבנים שאינם סובלים מבעיה רפואית העלולה למנוע מהם להתגייס, בני המעמד הבינוני, ילידי הארץ, בגילאי 25-55 אשר שירתו בצבא.
ממצאים
נמצא שלגבי קבוצת ההורים שנחקרה תפס נושא הגיוס העתידי של הבנים נפח משמעותי מתוך השיחה ומיקד אליו תחושות עזות, קונפליקטים פנימיים ובין אישיים ואסטרטגיות התנהגותיות שבחלקן סמויות מן העין, ללא קשר למידת המתח הביטחוני באותה התקופה.
אצל ההורים כולם (למעט זוג אחד בו האם נולדה בארץ ושירתה בצבא אך גדלה מחוץ לה) נמצא רצף רגשי, שחזר בכל הראיונות: אמביוולנטיות לקראת לידה של בן, חרדה לחייו ותחושות של חוסר אונים ורגשות אשם מול חוסר יכולתם להגן על הבן. רגשות שעלו כשזורים במהלך ההורות צובעים ומעצבים את דפוסי האימהות, האבהות והיחסים הזוגיים. כל ההורים פיתחו דפוסים של מעורבות ושליטת יתר בחיי בניהם תוך ניסיונות מוסווים לגדלם באופן שיכוון אותם למסלול צבאי שאינו מסכן את חייהם.
זוהה קיומו של קונפליקט בלתי ניתן לפיתרון המוטמע באמהוּת ובאבהות הישראלית לבנים. האמהות נמצאו במצב של no win situation. כאמהות – אין להן דרך למלא בו זמנית את שתי המטלות האמהיות הבסיסיות; לגדל את הבן בביטחון לחייו ולאפשר לו לאמץ בהדרגה זהות גברית נפרדת מאימו (שבישראל היא הזהות החיילית הקרבית). גם האבות מצאו את עצמם בקונפליקט בלתי-פתיר: על מנת לשמור על משפחתם מול האיום הקיומי מצד מדינות ערב, האבות מוכנים להתגייס לצבא ואף לסכן את חייהם, אך אותה תפיסת עולם מחייבת את התגייסות בניהם וכך באחת העשייה המגנה הופכת למסַכּנת. בנוסף לכך אין הם יכולים להביא את עצמם כמודל לחיקוי לבנים מחשש שהללו ילכו בעקבותיהם יתגייסו לחילות קרביים ויסכנו אף הם את חייהם.
היחסים הזוגיים אפשרו לזוגות מציאת פתרון לא-מודע כשעל ידי שיתוף פעולה זוגי לא-מודע, מתוחכם מצאו הזוגות פתרון לחוסר יכולתם למלא את תפקידיהם; הם פיצלו את הקונפליקט הפנימי והפכו אותו לקונפליקט בין-אישי, כך שחררו האחד את השני להתמודד רק עם חצי מהקונפליקט.
לפתרון זה השלכות משמעותיות על תהליך ההתבגרות של הבנים.

מצורף המסמך הסופי להורדה:
סיכום עבודת הועדה לקביעת קריטריונים לקבלת חברים ולהכרה בבתי ספר

שלום רב לחברי האיגוד,

וועד האיגוד התכנס במיוחד כדי לדון בסיכום העבודה המתוקן של “הועדה לקביעת קריטריונים לקבלת חברים והכרה בבתי ספר לפסיכותרפיה” – כאשר לנגד עיניו עמדו גם תגובותיכם.

מאחר והתגובות היו מרובות ומגוונות וועד האיגוד מבקש לאפשר לכם החברים, להביע דעתכם וליצור דיון/דיאלוג באסיפה.

באסיפה שתתקיים ב-27.10.10 נשמע את אשר תבקשו להביע. לאחר מכן נגבש את ההצעה שתובא להצבעה בעוד כ-3 חודשים.

על סדר היום גם – דו”ח ועדת ביקורת, והמאזן השנתי ל-2009 שאושר ע”י ועדת הביקורת.

אנו שוב מודים לוועדה על עבודתה הרצינית והמקיפה.

מחכים לבואכם ולהשתתפותכם הערה, וועד האיגוד.

להורדת דו”ח 2009

היות ואנו עומדים לפני הצבעה חשובה שתשפיע בעתיד על צביון חוק הפסיכותרפיה – מי שמעוניין להגיב ולהשפיע בנושא, יוכל לעשות זאת באסיפה הכללית שתתקיים ב-27.10.10 בשעה 18:15 בבית אריאלה, שד’ שאול המלך 25, תל אביב (חניה בתשלום בצמוד למוזיאון ובית המשפט).

להורדת טופס מידע לקראת האסיפה הכללית

היות ואנו עומדים לפני הצבעה חשובה שתשפיע בעתיד על צביון חוק הפסיכותרפיה – מי שמעוניין להגיב ולהשפיע בנושא, יוכל לעשות זאת באסיפה הכללית שתתקיים ב-27.10.10 בשעה 18:15 בבית אריאלה, שד’ שאול המלך 25, תל אביב (חניה בתשלום בצמוד למוזיאון ובית המשפט).
תגובות ניתן לשלוח לועד האיגוד לכתובת: iapsyh@013net.net

האסיפה תתקיים לפני ההרצאה ב-27.10.10, יום ד’, שתתחיל בשעה 20:30, בבית אריאלה, שד’ דוד המלך (ליד המוזיאון לאומנות), בתל אביב.
הרצאת המשך של ד”ר ניצה ירום במסגרת סדרת “מפגשים בין השורות” בנושא: “הגוף במרחב הטיפולי”

כמו כן יפורסם באתר – המאזן של 2009 לאישור באסיפה הכללית. מידע נוסף וטפסים – יפורסמו באתר בימים הקרובים וכן ישלחו לחברים לביתם.

ההצעה לעדכון הקריטריונים עוברת כעת בחינה מעמיקה ע”י חברי וועד האיגוד, וזאת לאור ריבוי התגובות. חברי הוועד קשובים לקולותיכם, ויש להדגיש כי מטרת האיגוד היתה והינה לשמש בית מיטיב עבור כל האסכולות בפסיכותרפיה.

אנו מצרפים כאן את המכתב מאת תת-הועדה הבלתי תלוייה בעניין הקריטריונים:

*********************

לחברי האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה שלום,

בשבועות האחרונים קבלנו וקראנו תגובות למסמך שלנו שהתפרסם באתר האיגוד.

בעקבות ההערות וההארות שינינו מספר סעיפים וניסחנו כך שיהיה דגש ומיקוד על העקרונות שהנחו אותנו.ראינו לנגד עינינו את הצורך בקביעת סטנדרטים הולמים לחברות באיגוד ולבתי ספר לפסיכותרפיה. אנו מבקשים להדגיש שהמסמך מחזק את עובדת היות האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה פתוח למטפלים מכל הגישות הטיפוליות.

בכבוד רב, חברי הועדה לעדכון הקריטריונים לקבלה לאיגוד לפסיכותרפיה.

‏הספר המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, הוא ספר ‘בלשי’, שעיקרו מעקב עיקש שעורך נער בן 15, כריסטופר, אחר ‘רוצחו’ של כלב, שגווייתו מתגלה לפניו מיד בפתיחת הספר. אך מן ההתחלה ברור שיש בו מישור נוסף, אולי חשוב יותר מן הסיפור הבלשי, והוא – סיפורו האישי של הנער המְסַפֵּר את הסיפור (בגוף ראשון). לכן, מרגע שהתחלתי לקרוא את הספר, התעורר בי ‘החוש הבלשי’ שבי, ולמעשה – הרצון להבין את ‘המקרה המוזר של הנער כריסטופר’, להבין את דמותו, את המתרחש במוחו, את מניעיו ואת תגובותיו.
הדרך שבחרתי לעשות זאת היא דרך עיקוב מפורט אחר הטקסט של הספר, התייחסות למחשבותיו של כריסטופר, לאמירותיו ולתגובותיו, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחוריהן. אף שכל מילה, משפט ופיסקה בספר מרמזים על כיוון אפשרי לפתרון החידה שכותרתה ‘כריסטופר’, נאלצתי להתייחס בקריאה/כתיבה שלי רק ל’מבחר מייצג’ של ציטוטים (שבוודאי אינו מקיף וממצה את הדמות השלמה). סימנתי את הציטוטים במספרים ובכוכבית, ולאחר גמר הקריאה, ניסיתי לאשש את ה’איבחון’ המסתמן של בעייתו של כריסטופר, תוך התייחסות לרשימת תסמינים המופיעים
ב-DSM- IV .

רונית שי (M.A., הנחית קבוצות בשילוב אומנויות, אונ’ לסלי – בוסטון)*

מעט לפני התחלת הקבוצה אני מספרת לעקיבא, שותפי להנחיית קבוצת ילדים ממשפחות בתהליכי פירוק, שאני מרגישה שאני עובדת בתוך חלום. אני מדברת על זה שחלום הוא לא לינארי כמו שאנחנו מתארים אותו כשאנחנו מתעוררים אלא שקורים בו דברים במקביל, שלפעמים הוא מבהיר ולפעמים מאד מעורפל ושמה שנותן לו משמעות, זה הפירוש ולא הדברים כפשוטם. אני אומרת לו שכשאני זוכרת את התפקיד שלי בתוך החלום של הקבוצה אני יכולה לשאת הרבה יותר את מה שקורה, ובעיקר, אני לא מצפה להצגת תיאטרון מסודרת עם “התחלה, אמצע וסוף” (מפגש 19 מתוך 23 מפגשים).

מתוך: “התחביר של האי- ראציונאליות: מה יכול המחקר הפסיכואנליטי של החלומות ללמד אותנו על המוח”
מאת: מרק בלצ’נר. תורגם לעברית ע”י: רז אבן

Interobjects
כעת ברצוני להפנות את תשומת הלב לצורה מוזרה אחרת של חשיבה בחלום, למה שאני מכנה “Interobjects”. מדובר בסוג של עיבוי (קונדנסציה) בחלום שבה מחשבות החלום מתכנסות ויוצרות אובייקט חדש שלא קיים בחיים הערים ואף לא יכול להיות קיים בהם.

מאת: פרופסור יואל אליצור
יו”ר מועצת הפסיכולוגים
נהלי מנהל תקין חיוניים לעבודתו של גוף ציבורי כמו מועצת הפסיכולוגים ולוועדות שהמועצה ממנה. הנהלים מבטיחים דרכי פעולה סטנדרטיים והוגנים בדרך מוסכמת ומונעים ריכוז ידע וכוח בידי מספר מצומצם של אנשים. הם שומרים על ידע ארגוני באופן נגיש לכולם ומהווים בסיס לשינוי ולשיפור תהליכים ארגוניים. לפיכך הנושא הראשון שהנחתי על שולחן מועצת הפסיכולוגים עם כניסתי לתפקיד היה להגדיר דפוסי תפקוד של מנהל תקין באמצעות נהלים המיישמים עקרונות של שקיפות וייצוגיות.
להמשך קריאה …

הפרעות אישיות “קשות” – קשה למי?
הרצאת המבוא של גב’ ציפי רולניק, יו”ר לשעבר של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
ליום העיון: “מגמות עכשוויות בטיפול בהפרעות אישיות קשות “.

“אני שמחה לקדם את פניכם הבוקר הזה בבואכם להשתתף ביום העיון בנושא “מגמות עכשוויות בטיפול בהפרעות אישיות קשות – בתווך שבין גישות קוגניטיביות-התנהגותיות לבין גישות דינמיות-פסיכואנליטיות”. זאת תחת קורת הגג של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
אני מברכת ומודה למרצים הנכבדים אשר נענו לפנייתנו ונאותו, לחלוק איתנו את הידע התאורטי והקליני שלהם: לגב’ ענת פרי פיאמנטה, למר עופר פלד, לדר’ יפעת כהן ולדר’ אילן דיאמנט.
אני רואה ביום עיון זה ממש “יום לימודים ארוך”, בו תפרש לפנינו מניפה עם 4 מודלים תיאורטיים, ויישומים טיפוליים בהפרעות אישיות קשות. יום המעניק הזדמנות לטעום ולהתרשם מהמגוון הקיים, מה שיאפשר אולי להתמקד בעתיד בלימוד מעמיק יותר של אחת מן הגישות. יש כאן ביטוי מיטבי לתפקידו של האיגוד לפסיכותרפיה להיות בית לגישות טיפוליות מגוונות….”